<h1>חבור התשובה להמאירי — משיב נפש מאמר א' פ"א</h1>
<h2>דף פז:</h2>
לבאר בו שאין לחוטא להתיאש מן התשובה בשום צד ואם הפליג לחטוא וארכו ימי רוע מעלליו. טוב וישר יי על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו, כל ארחות יי חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו, למען שמך יי וסלחת לעוני כי רב הוא [תהלים כ"ה], נעים זמירות ע"ה אמר פסוקים אלו מתחנן ומתנפל לבקש על נפשו בסליחת חטאיו דרך כלל ובפרט מחטאו הידוע, ר"ל עון בת שבע, ומדעתו היות העון ההוא גדול מנשוא הפליג בזה ובמקומות אחרים להתודות עליו בפרט, ולהודות לשם ית' הכירו והתבוננו היות עונו רחק מן המחילה, לולי יי שהיה לו להפלגת תשובתו ולרוב חסדי השם, והוא שהחל בזה המזמור ואמר אליך יי נפשי אשא, אמר על דרך צחות שלא יספיק לו לזה העון לקדמו בעולות וזבחים כי כל צאן ובקר ימעטו להעבירו וחיתו איזה עולה, אבל שהיה מקריב נפשו לשם ומכניע לבו לפניו, ומעלה מנחה חלבו ודמו לצום ולצעוק ולהתפלל להמשיך אליו חסדו בכפרת העון, והוא אמרו בזה חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה למען טובך יי, כי הטוב יאמר על המשכת החסד ביתר ממה שאין חק על הממשיכו, כמו שאמר במקום אחר [תהלים קמ"ה] זכר רב טובך יביעו וג' כי הצדקה גם כן בזה הענין, והוא שסמכם גם כן למלות החנינה והרחמנות, כאמרו אחר זה [שם] חנון ורחום יי ארך אפים וגדל חסד, וכל אלו המלות, ר"ל הטוב והצדק והחנינה והרחמנות והחסד יורו על ענין יוצא מן המשפיע ביתר ממה שאין חק עליו, ר"ל יותר ממה שלא היו ראוים לקבל מאתו ית' והוא שהיה משבח את השם במזמור ההוא באלו הענינים, ואחר כן סמך לזה ואמר טוב וישר יי וג', וסמך מלת יושר למלת טוב, אע"פ שמלת היושר לא תפול רק על מדת הדין וקו המשפט, להודיע שחסד השם וחנינתו עם ברואיו בהכינו להם דרך לנוס שמה מפשעיהם ומחטאיהם, ר"ל התשובה, עם היות זה ממדות החסד והחנינה הוא נסמך גם כן אל צד יושר, והוא מה שגלה במקום אחר [תהלים ק"ג] לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו, כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, ר"ל כי יצר לב האדם רע מנעוריו וטבעו רודף תאותיו, כאמרו במקום אחר מבקש סליחה על זה [שם נ"א], הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ירצה בו על דעת אבי העזרי ז"ל על היצר הרע הנטוע בלב האדם מיום הולדו כאלו חולל בעון, ובדרש [ויק"ר י"ד ה'] אמרו הן בעוון מלא, ר"ל בשני ווי"ן, ללמדך שאין חסיד שבחסידים שאין לו צד אחד בעון. הוא שאמ' שלמה [קהלת ז'] אין אדם צדיק בארץ וגו', ולשון צד אחד, יורה על קצת חלקי הנפש, ורצו בזה על הכחות המחטיאים הנטועים בלב האדם ואל זה רמזו ז"ל באמרם במסכת ברכות [ל"ב ע"א] אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, אחד אשר הרעותי ואידך [יחזקאל ל"ו] והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ואידך [ירמיה י"ח] כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, רצה בו שאלו הפסוקים יורו היות סבה לפשעם נטועה בהם מדרך הבריאה, וזה פתח גדול להם בתשובתם גם על צד היושר.
אמנם מצד היות בחירת האדם במעשיו נתונה בידו מדרך הבריאה גם כן, להרע או להטיב, היה בראוי להתגבר על תאותו ולמשול ברוחו להיות כל איש שורר בביתו וגבר על חטאיו כמו שדרשו ז"ל במסכת ברכות [ה' ע"א] לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו', כלומר שישתדל להנצל מיד היצר ויחלוש את כל עמו בחרב שכלו ויחשוך גם הוא אותו מחטו לו ית' וימלט את העיר בחכמתו, כמו שדרשו ז"ל במסכת נדרים [ל"ב ע"ב] עיר קטנה, זה הגוף, ואנשים בה מעט, אלו האברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים, אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו, זו תשובה ומעשים טובים, רמז בזה אשר ביד כל איש להתנכל על יצרו הרע, הנמשל במלך גדול הסובב את העיר להלחם עליה לתפשה, באשר ימשול וישליט עליו הילד המסכן, ויתחכם עליו פן ירבה אולי יוכל יכה בו וגרשו מהסתפח בנחלתו, וכן אמרו בדרש [תנחומא בראשית ז'] שמא תאמר אין אדם יכול לשמור עצמו מיצר הרע, אמר הקב"ה יש דברים קשים בעולם ואתם מרככין אותם מרים ואתם ממתקים אותם אין לך מר מן התורמוס ואין לך קשה הימנו, ואתה שקוד לשלקו ולמתקו, וכן חרדל וכן צלף, ומה מרים שבראתי אתה ממתקם לצרכך יצר הרע שמסור בידך על אחת כמה וכמה, כל זה משל על הוראת היות בידו בחירת מעשיו אם טוב ואם רע, כמו שיתבאר, ואם יגביה יצרו כנשר בידו להשפילו עדי ארץ ולהגיעו עד עפר, יהיה ענין התשובה אם כן מחסד השם וחנינתו מצורף אל צד היושר כמו שכתבנו, ונמצא שמידיעת דרכי חסדו וישרו ראוי לכל חוטא לתת את לבו לבלתי התיאש מן התשובה לרוב מרדו ולהפלגת רשעו, והוא הנרצה באמרו [תהלים כ"ה] יורה חטאים בדרך, כאלו יורה להם זה אחר שמידיעתם דרכי טובו וישרו תצא להם זאת הכונה, ולהעיר על זה סמך בזה מלות חסד ואמת כאמרו סמוך לזה כל ארחות יי חסד ואמת. על צד הוראת מה שהורו בסמיכות מלות הטוב והיושר, והוא שאמר שלמה [משלי ט"ז] בחסד ואמת יכופר עון, אלא שאפשר גם כן לבאר הפסוק, ר"ל טוב וישר יי וג', על ענין שלוח השם נביאיו אל עמו להזהירם ולהודיעם עניני חטאיהם וענשם ותגמולם, לעוררם ולהשיבם מכל דרך רע ולמנוע רגלם מכל נתיבות עקלקלות, על דרך מאמר הנביא ע"ה [ישעיה מ"ט] ועתה כה אמר יי יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל לא יאסף, כלו' שהוא יצרני להיות לו לעבד נאמן להשיב יעקב בתוכחתי ושיאסף ישראל לעבודתו, מצורף אל הכונה שבארנו גם כן, ר"ל להודיע להמון העם לבלתי התיאש מן התשובה לרע מעלליהם, ואל זאת הכונה בקש אחר כן בפרט על עונו הידוע ואמר [תהלים כ"ה] למען שמך יי וסלחת לעוני כי רב הוא, כלומר אע"פ שבקשתי מלפניך על כלל פשעי מכל מקום אני חוזר להתודות על עון המיוחד, ושואל כפרה ממנו פעם אחרי פעם מצד היות יראתו על פני כי רב ועצום הוא ממני, לא שאתיאש על סליחתו מצד תוקף החטא וגדלו, מדעתי שאין לחוטא להתיאש לרוב פשעו, כמו שהורה באמרו טוב וישר יי וג' והוא שאמר בזה וסלחת לעוני כי רב הוא, לשון יחיד, כמו שאמר עליו במקום אחר [שם נ"א] הרב כבסני מעוני, ר"ל עוני המיוחד, ושם הורה גם כן זאת הכוונה, ר"ל שלא יתיאש אדם מן התשובה ואם חטאיו רבו כמו רבו, כאמרו שם אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, שזה המזמור אמנם חברו בפרט על מחילת החטא הנזכר אחר שנתבשר במחילתו מפי נתן הנביא, כאמרו שם בראש המזמור בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע, והנה תכלית דבר הנביא אליו היה [ש"ב י"ב], גם יי העביר חטאתך לא תמות, ומלת גם תורה שבאתהו המחילה על ידי התשובה, כלומר מאחר שאתה שב אליו כאמרו בספור ההוא חטאתי ליי, גם הוא מחל לך ויעביר חטאתך, ואחר הבשורה חבר זה המזמור, כמו שתמצאהו כלו סובב על ענין התשובה, כאמרו בזה לב טהור ברא לי אלים וג', הרב כבסני מעוני וג', תחטאני באזוב ואטהר וג', וכיון בזה להעיר החוטאים שלא יתיאשו מן התשובה לגודל פשעם, והוא הנרצה באמרו אלמדה פושעים דרכיך וגו', כלומר ממני ילמדו הפושעים זאת הכונה, ר"ל שלא יתיאשו לרוב עונותיהם מן התשובה ליראתם שמא לא תקובל תשובתם, שזאת המחשבה הרעה תביאם להחזיק בטומאתם, ברך אלים ומות [איוב ב'], אבל בדעתם מחילת עוני זה כלם יקוו לישועת הסליחה ונהרו אל יי ואל טובו, וזה גם כן רצה באמרו במקום אחר [תהלים ל"ב] חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וג' על זאת יתפלל כל חסיד אליך וג' ובאה הנה מלת נשאת עבר במקום עתיד, ורצה בזה חטאתי אודיעך וג' כלומר אתודה עליו ולא אכחידהו ואם ידעתי תקפו וגבורתו כי גדול הוא מנשוא עם כל זה אתודה ואשוב ממנו וידעתי כי אתה תשא פשעי ותעביר את עוני, ואמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וג', כלומר אחר שידעו בקבלת תפלתי ובסליחת עוני הגדול יתפלל כל איש על חטאיו לעת מצוא, ר"ל לא יתיאש מן התשובה אבל יקוה לעת היותך נמצא אליו, ר"ל אחר תשובתו, ויתפלל על זה, ובא חסיד הנה על שם סופו, והיא כוונת אמרו [תהלים נ"א] אלמדה פושעים דרכיך, כמו שכתבנו, אלא שיש מי שפירש אמרו אלמדה פושעים דרכיך, היות כוונת דוד והנרצה מאתו להורות לחטאים דרכי התשובה וההנהגה הנאותה לכל מתחרט ומתנחם על רוע מעשיו, כמו שתראה אמרו אחרי כן [שם] כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלים לא תבזה, אמר שלא יטעה החוטא עם ראותו בתורה הצטוות הקרבנות על העונות והתיעד הסליחה בהם, שתהיה תכלית כונת השם בקרבן ועקר מחילת החטא בו, חלילה, כי עקר המחילה בתשובה והודוי המצטרף עמו, ר"ל עם הקרבן, כמו שאמר [ויקרא ט"ז] והתודה עליו את כל עונות, וכבר אמר [ש"א ט"ו] הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, ורבותינו ז"ל דרשו [ברכות כ"ג ע"א] שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלים [קהלת ד'], שמור רגלך שלא תחטא משתחטא ותביא קרבן, וקרוב שמוע מתת הכסילים, הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שחוטאין ומביאין קרבן ועושין תשובה ואל תהי ככסילים שחוטאין ומביאין קרבן ואין עושין תשובה, וזה רצה הנביא גם כן באמרו [מיכה ו'] במה אקדם יי אכף לאלי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה, ובא המענה על דרך הגיד לך אדם מה טוב ומה יי דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אליך ר"ל מאוס ברע ובחור בטוב ועמוד נכנע ונכלם נשבר ונדכה על מה שחטאת, והוא המשל בהצנע לכת, וכן אמר הנה אחר אמרו [תהלים נ"א] כי לא תחפוץ זבח ואתנה אמר זבחי אלים רוח נשברה וג', לבאר גם כן שעקר התשובה ויסודה ושרשה וגדרה הוא הכנעת הלב, ר"ל היות לב האדם עומד משמים ומרעיד ומתאונן על חטאיו, וכל שאר הדברים הצריכים אל התשובה הם כסעיפים וענפים אל זה השרש, והוא שלא הזכיר בזה מכל עניני התשובה רק שבירת הלב והכנעתו, כי ההתאוננות אשר יתאונן אדם על חטאו הוא אשר יחרידהו ויביאהו להתעורר לתשובה, ואם לא יכאב ויחרד לחטאו אין סבה תעוררהו וישאר נשקע במעשיו, ומזה הצד הסכימו כל אשר דברו בענין התשובה להזהיר הזהרה חמורה לכל אשר יתחרט ונחם על הרעה כשיעלה בלבו לשוב מחטאיו להסיר מעליו מדת הגאוה ולהרחיק מה שראוי להרחיק ממנה תכלית ההרחקה. כי התשובה אמנם יסודה וגדרה הכנעת הלב כמו שביארנו, וכמו שבאר הנביא באמרו [דה"ב ז'], ויכנעו עמי ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכם הרעה, ואמר [שם י"ב] ובהכנעו שב ממנו אף יי, ואיך ימצא הדבר שגדרו ושרשו הכנעת הלב עם הגאוה ששרשה וענינה גבהות הלב, ואף כי ההכנעה וההתאוננות כמו שבארנו היא הסבה המעוררת לשוב, ועם הגאוה לא יכנע לבו ולא יתאונן מצד היות לבו חזק לבלתי היות יראה על פניו ואימה בלבבו, ועם העדר הסבה המעוררת לא יתעורר אבל יעמד בשכחתו ולא ירגיש ולא יזכר, ועל דרך זה, ר"ל העדר הסבה המעוררת היה ענין הגאוה שרש וסבה לכל העברות, כי לא יתעורר כלל וישאר נשכח מכל אשר צוה לעשותו, הפך מדת האוהב הנאמן, וזה אצלי המכון באמרו [דברים ח'] פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון ורם לבבך ושכחת את יי אליך, ר"ל כי ברבות טובתך עד בלי די יגבה לבך ותחזיק עצמך כבלתי חסר דבר וכבלתי היותך צריך להשגחתו ית', מצד העדר ממך סבה תחריד אותך ולא נמצא בך דבר שתצטרך להתפלל עליו, כי הכל נתן יי אליך לך, וזה ודאי שורש וסבה להשאיר האדם נשכח על מה שראוי לזכרו.
ועל דרך המליצה דרשו [חגיגה ט' ע"ב] ז"ל הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני [ישעיה מ"ח], מלמד שהחזיר הב"ה על כל מדות טובות ולא מצא להם לישראל אלא עניות, וענין הפסוק לדעת בעל הדרש כי הצרוף הוא ענין זקוק הכסף והסרת הסיגים ממנו, והוא משל על כפרת העונות בתשובה, כאלו אמר הנה צרפתיך, ר"ל שמחיתי פשעיך וקבלתי תשובתך עד שנשארת צרוף ומזוקק, ר"ל מאין חטא ופשע, ואמנם לא בכסף, כלומר לא היית מתעורר לתשובה מעולה כזאת עד אפס כסף, אבל בהיותך בכור העוני והדלות ותכיפת הצרות אז שויתני נגדך וזכרתני אתך, והתבוננת כי ליי הגדלה ובידו לגדל ולחזק לכל, כאמרו [דברים ח'] וזכרת את יי אליך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, והוא אמרם ז"ל [חגיגה שם] יאי להו עניותא ליהודאי כורדא סומקא לסוסיא חיורא, ובספרי [עי' ואתחנן ל"ב] דרשו כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום אלא על ידי היסורין הוא מתרצה למקום, ועל דרך זה אמר ירמיהו עליו השלום [ירמיה ג'] הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה, כלומר עתה בהשיגו הצרות אותך קראת לי וגו', וכן אמרו ז"ל על דרך הצחות [יומא ע"ו ע"א], שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה בשביל כל השנה, אמר להם משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן ופסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקבל פני אביו אלא פעם אחת בלבד ופסק לו בכל יום, אף ישראל כל מי שהיו לו עשרה בנים דאג ואמר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כלם מתים ברעב ומתוך כך היה לבם מסור לאביהם שבשמים, וכן דרשו ז"ל על דרך צחות [תנחומא תולדות ח'] מפני מה נתעקרו האמהות מלמד שהב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים אמר הב"ה עשירות הן נאות הן אם אני נותן להן בנים אינן מתפללות לפני, והמשל בזה להורות כי עקר הכונה ותכליתה בתפלה תמצא במי שצריך למה שהוא מתפלל עליו, ולשלימות התפלה לטוב כונתה בא המשל שהוא ית' מתאוה לה, כלומר שהיא רצויה לפניו להיותה יוצאה מעומק הלב לא תפלת הפה לבד, ואל זה כיון באמרו [דברים ח'] ורם לבבך ושכחת וג', כי העושר יהולל רוב בני אדם, על דרך [שם ל"ב] וישמן ישורון ויבעט, כל שכן שלא יכניע לב בעליו לשוב ליוצרו ולכוין בתפלתו ובתשובתו תכלית כונה, אם לא יכניעהו מדותיו והתבוננו באחרית עולמות ובמשפטי השם, וזה כיון אדון הנביאים גם כן באמרו [שם ו'] והיה כי יביאך וג' לתת לך ערים גדולות וטובות וג' ובתים מלאים כל טוב וג' השמר לך פן תשכח את יי אליך, כלומר אולי מתוך העושר ההוא תבטח באלי כספך וזהבך ולא תשעה אל יי עושך תשכח אל מחוללך, והוא המכון בפסוק [שם ח'] ורם לבבך ושכחת את יי אליך, כמו שכתבנו, ואין ספק על היות שכחת השם כלל כל העברות, ואחרי שכן מה זה יועיל פרטי ודוי חטאיו על מעשיו כל עוד ששרשם ויסודם קיים, התועיל כריתת הענפים עם העמדת השרש, ולפי זה הפליגו הנביאים והחכמים בהרחקתה, ר"ל בהרחקת מדת הגאוה, ואם בקצת דברי הנביאים [ש"א ט"ו] והחכמים [סוטה ה' ע"א] שבחו חלקים ממנה, הם הם חלקים ראוים להשתמש בהם למי שראוי לכך, אינם ממין שניעדהו עתה להרחיקו תכלית ההרחקה, והנה מועד שמור לנו בע"ה ליעד אל זה הענין פרק לבאר בו ענין זה כלו וחלקיו, מה שראוי להרחיק לכל, ומה שראוי להחזיק בו המלכים והשרים וכל אשר ידבר עמים תחתיו וינהיג עם בין רב למעט, ומה שראוי להשתמש בו החכמים ובני המעלה, והחלק הקטן המגיע ממנו לרוב בני אדם, אבאר זה כלו בבאורי שאר התנאים המתחברים אל התשובה ביאור רחב, אלא שאין כונתי בזה הפרק לבאר בו דבר אחר זולתי להזהיר החוטא שלא יתיאש מן התשובה לצד בלתי האמינו בה, או לצד התיאש ממנה ליראתו פן [לא] תקובל לרוב עונותיו, כי שתיהן דעות זרות ורעות יביאו הנמשך אליהן להחזיק ברשעו כי [לא] האמין בתועלת התשובה כמו שכתבם הרב מורה צדק בפרק מפרקיו, הוא ממה שלא יסודר מציאות בעלי הדת אלא להאמין בו, שאי אפשר לאדם בלא חטאים ובלא עונות כאמרו [מ"א ח'], אין אדם שלא יחטא, וכן אמרו [קהלת ז'] אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם יאמין שלא יוכל לתקן את אשו עותו יתמיד לעולם על רעתו ויוסיף על חטאתו פשע, אבל בהאמינו תועלת התשובה ונזק העדרה יתחזק בו דעת אמתי והוא שהשם ית' משיג דרכינו ובידו להענישנו ולהפסידנו אם נמרהו ולתקננו אם נעבדהו, וישתדל אז לתקן מעשיו.
אמנם זה המין באלו הדעות, ר"ל בלתי האמין בתועלת התשובה רחוק מאד ולא נמצא נכשל בזה איש מבעלי הדת ומן הנמשכים אחריה, אבל המין השני, ר"ל היות מחשבת מי שהפליג במרד שלא תועיל לו התשובה להפלגת מה שהמרה, נכשלו בו רבים, וגרם להם זה הדבקם במעשיהם הרעים, כמו שהתבאר ממאמר אלישע בן אבויה [חגיגה ט"ו ע"א] שאמר בהתיאשו מן התשובה הואיל ואיטרד ליה מעלמא דאתי לפוק ולתהני בהאי עלמא, ואמר זה בדעתו שחטא בעקר האמונה בענין יחוד השם כמו שדרשו שם אחר קצץ בנטיעות, ר"ל שהפסיד אמונתו, מאי חזא חזא מטטרון דאיתיהיבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא וכו' אמר שמא חס ושלום שתי רשויות יש אפקוה לממטרון ומחיוה בשתין פולסי דנורא ואיתיהיבא ליה רשותא למיקלינהו לזכותא דאחר ועליו נאמר [קהלת ה'] אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, זהו לשון ההגדה, ובאורה אצלי שזה ר"ל אלישע בן אבויה טעה ליחס ממשלה למערכות העליונות, מצד מה שראה בעיונו בהראות פעלות מהם בארץ, וזה ממה שטעו בו קדומים כמו שיתבאר בזה, עד שציר דלת כל התורה והחכמה סובב על זה, ר"ל להזהיר באמונת היחוד ובהרחקת השניות, וזה יסוד מיסודות האמונה ופנה מפנותיה החזקות, והמשל באמרו אפקוה למטטרון ומחיוה בשתין פולסי דנורא, ר"ל שלא נכשלו אחריו בזה הדעת, אבל חקרוהו ומצד עיונם האמתי הוציאוהו מזאת המדרגה לבלתי יחסו ממשלה בלתי ליי לבדו, חלילה, ואמרם בזה ואיתיהיבא ליה רשותא למיקלינהו זכותא דאחר, המשל בזה שזה העון, ר"ל זאת האמונה הפסידה כל חכמותיו והעבירה באש כל זכויתיו ואם הרבה בהם, שזהו עקר עבודה זרה, וכבר אמרו ז"ל [עי' חולין ה' ע"א] שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה, ומה מאד נאות להביא עליו בזה הענין מה שאמר עליו אל תתן את פיך וג', לפי מה שפירש בזה הפסוק אחד מחכמי הדור מסכים לזה הענין, אמר ע"ה [קהלת ה'] אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלים על קולך וחבל את מעשה ידיך, רצה בזה, אל תתן וג', ר"ל שישלוט ביצרו בכל יכלתו שלא יחטא כי אע"פ שיש רפואה למכת פשעיו בתשובתו מכל מקום ישיגהו קצת ענש על מה שחטא כמו שיתבאר, וכמו שאמרו בדרש [ברכות כ"ג ע"א] שכתבנו למעלה, שמור רגלך שלא תחטא משתחטא ותביא קרבן, ועל כן אמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואמר אחר כן ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא, כלומר אם חטאת ובאת לשוב הזהר פן תתנצל מחטאתך למלאך ופן תתפלל אליו לכפר עונך או לשחר בעדך, ואמר למה יקצוף האלים על קולך, ר"ל שאם תעשה זה לא די שלא יכפר עונך אלא שיגיעך תוספת ענש על מה שהמריתה ביחס ממשלה למלאך עד שתתפלל אליו, והנה יקצוף על קולך, ר"ל התפלה שהתפללת, ולא רצה לכנות לה שם תפלה והוציא הלשון במלת קול, ואמרו וחבל וג', שיענישך גם כן על החטאים שהיית מתפלל עליהם שהרי לא נתכפרו אחר שנעשית תפלתך תועבה, והנה זה הפירוש מסכים למה שהביאו מקרא זה ענינו לפי מה שפירשנו בהגדה ההיא, ונשוב לענינינו והוא שבידיעת אלישע בן אבויה הפסד אמונתו חשב לבלתי היות לו תקנה בתשובה לגדל חטאו, כמו שדרשו ז"ל [חגיגה ט"ו ע"א], שאל אחר את ר' מאיר אחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב [איוב כ"ח] לא יערכנה זהב וזכוכית, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית, אמר לו האלים אפי' ככלי חרס, אמר לו עקיבא רבך לא כך אמר אלא מה כלי זכוכית אע"פ שנשבר יש לו תקנה אף תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, אמר לו ר' אף אתה חזור בך, כלו' אחר שאתה אומר בשמו של ר' עקיבא שיש תקנה ותועלת בתשובה, אמר לו שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים, חוץ מאחר, ובדרש [רות רבה ו' ד'] אמרו על זה, שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כחי ומרד בי, וזה אמנם דמיון היות זה הדעת פשוט בעיניו שלא תועיל התשובה למפליגים במרד, ואם תועיל לקצת החוטאים, וזה אמנם עד שגרם לו זה הדעת להדבק בדרכו הרעה ולהמשיך אחר התאוות להוסיף על חטאתו פשע, והוא אמרו [חגיגה ט"ו ע"א] הואיל ואיטרד ליה מעלמא דאתי ליפוק וליתהני מהאי עלמא, ומפני זה השתדלו רבים לבטל לעקר זאת הכונה כמו שביארנו במאמר טוב וישר יי וג', ובמאמר אלמדה פושעים דרכיך על הפירוש הראשון אשר בארנו בו, וכן האריכו בדעת זה הנביאים ע"ה להודיע בני דורם שלא יכשלו בזה, והוא הוא מה שכיון הושע הנביא באמרו [הושע י"ד] שובה ישראל עד יי אליך כי כשלת בעונך, אמר להם שישובו ואע"פ שהיו בתכלית המרד עד שהיו ראוים שלא תקובל תשובתם כאמרו למעלה מזה [שם י"ג], צרור עון אפרים צפונה חטאתו, כלומר שמור הוא אצלי להענישם עליו, ועל דרך מה שאמר איוב [איוב י"ד] חתום בצרור פשעי, ואמר [שם י"ג] חבלי יולדה יבאו לו כי הוא בן לא חכם וג' מיד שאול אפדם ממות אגאלם וג', רצה בזה שיבואהו לפשעו צרות גדולות, והוא הנמשך בחבלי יולדה, ואמר הוא בן לא חכם, על מה שלא ידע להתחרט ממעשיו לשוב לטוב, כי אם יעשה כן לא יעמד עת, ר"ל זמן ארוך, במשבר בנים, ר"ל מבוכת הצרות ההן, כלומר שאם יעמד בהם מעט על דרך קצת ענש לא יהיה זה רק מעט עד שלא יהיה ראוי להקרא עת, ומכל מקום ינצלו בתשובה מן הענש הגדול, והוא אמרו מיד שאול אפדם, כלומר הייתי פודה אותם משאול וממות אך עתה בהשתקעם ברע מעשיהם, אהי דברך וג', ר"ל כי כמדבר אל העם לומר אמצא עצמי בעניניך לגזור עליך משפט מות ושיהיה קטבך, ר"ל ענשך בחטאיך, שאול, ר"ל תכלית העונש, או נפרש כאלו קורא ואומר אליו אהי דברך, כלומר אהיה עזר לך לתתם בידיך, כאלו אמר אהי עם דברך מות. ועם קטבך שאול, כלומר שאהיה נסכם עמך ועם גזרתך, ואמרו נחם יסתר מעיני, כלומר שכל כך הפליגו במרד והתחייבו תכלית הכליון שההנחם על הרעה והתבטל הגזרה והענש בשום צד נסתר מעיני, ועם כל זה אמר אחר זה [הושע י"ד] שובה ישראל עד יי וג', ומלת עד במקום אל כמו [דברים ל'] ושבת עד יי אליך שפרושו אל יי אליך, או אפשר שהנרצה בשניהם היות תשובתו חזקה ומכונת תכלית כונה יתדבק בה אליו בהדמות בדרכיו ית', וכן אפשר לפרש [יומא פ"ו ע"א] גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, כלומר כשהיא מגעת עד כסא הכבוד, כלומר שמחשבתו זכה ונקיה ודבקה באמונת השם דבוק חזק, לא היותה תשובה חלושה מצוה מלומדה וודוי הפה, בהיות השם ית' קרוב בפיו ורחוק מכליותיו כמו שיתבאר, ואמרו כי כשלת, ר"ל שנתחייבת כליה בהמצא בך תכלית המרד והנך ברעתך אם לא תחיש לך מפלט בתשובתך, הנה שעם כל זה לא נמנע מהורות להם לתת עצה ודבר הלום להדבק בתשובה, וכל שכן שיתבאר זה על דעת מי שפירש במלת כי כשלת, כענין אע"פ שכשלת, כמו שבארו המדקדקים במלת כי, שהיא באה לפעמים במקום אע"פ, וכן פרשו קצתם [תהלים כ"ה] וסלחת לעוני כי רב הוא, כלומר אע"פ שהוא גדול, וכן [שמות ל"ד] ילך נא יי בקרבנו כי עם קשה עורף הוא, וכן אצלי [בראשית מ'] וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור, רצה בו כי גנב גנבתי מארץ העברים, כלומר אל תחשדני בראותך אותי גולה בארץ לא לי שיהיה זה מצד איזה ענין נמצא בי שבסבתו הוצרכתי לצאת ממקומי, כי גנב גנבתי וג' וגם פה לא עשיתי מאומה, כלומר אע"פ שתראוני אסור בבית הסוהר לא עון לי ולא נוקשתי בפועל כפי, והתנצל משני דברים שכל אחד יורה ענין תכונות רעות ונפסדות, האחת בהיותו גולה ממקומו ומתנכר בארץ אחרת, והשני בהיותו גם שם אסור בבית הסוהר.
ונשוב לענינינו והוא, שבמקומות רבים מלת כי משמשת בלשון אע"פ, וכן רבים על דעת קצת מדקדקים, ורצה בזה אע"פ שכשלת ונתחייבת כלייה אל תתיאש מן התשובה, כענין מה שאמרו ז"ל [ברכות י' ע"א] אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, וכן ירמיה הנביא כמזהיר על זה אמר [ירמיה ג'], הינטור לעולם אם ישמור לנצח הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל, כלומר למה תתיאשי מן התשובה ותחזיקי בכנף מרדך התחשבי שהשם ינטור לעולם עונך ועברתו ישמור נצח ושלא תועיל לך תשובתך, והוא הנאמר אחר כן הראית אשר עשתה משובה ישראל הולכה היא על כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה, כלומר עם הפלגת אלו העונות, ר"ל אשר עבדה אלים אחרים על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן, אמרתי אליה שתרחץ ותטהר, ר"ל שתשוב אלי ולא שבה, וזה גם כן כיון הוא באמרו [ירמיה ח'] כה אמר יי היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב מדוע שובבה העם הזה משובה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב, רצה בזה מדוע מרד זה משובה נצחת, ר"ל עולמית, מלשון נצח, ומדוע החזיקו בתרמיתם ומאנו לשוב היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב כלומר היחשבו שאין רפואה למכתם ושאם ישוב העם ממעשיו לא ישוב האל מחרון אפו, וכן אמר [ירמיה י"ח] רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה, וזה היה הקדמה למה שהורה אחר זה שאע"פ שהתחייבו ענש גדול הכל יסור בשובם כאמרו [שם], הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ואל זה כיון ישעיהו באמרו [ישעיה נ'], אי זה ספר כריתות אמכם וג', וזה אמנם דמיון על התיאשם מהתקבל תשובתם, כי ספר הכריתות תכלית השלוח לאשר קבלתהו, כי נוחלה אבדה תקותנו ממנו ולא יספה שוב אליו עוד, ולהסיר זאת המחשבה אמר [שם] הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, כלומר אחר שלא היתה הפרידה רק מצד עונותיכם מדוע באתי וג', והוא דמיון למה להיות ידו פשוטה לקבל שבים ולא שבו, כאמרו [ישעיה ס"ה] נדרשתי ללא שאלו וגו', כאלו אמר לעם הנני נמצא בכל עת תקראני ואתה הקשית ערפך וחדלת מעזוב דרכיך הרעים, ועם התבאר זאת הכונה מן הנביאים ומן הכתובים כמו שבארנו, ועם התבארה גם כן בתורה כמו שתראה היותה מיעדת אחר הקללות המיועדות לרוב המרדים סורם על ידי התשובה והתיעד להם טוב עליה כאמרו [דברים ל'], והיה כי יבאו עליך וג' ושבת עד יי אליך ושב את שבותך ורחמך וג' והטיבך והרבך וגו', יתבאר עם זה גם כן בדבריהם כמו שאמרו ז"ל [ע"ז ד' ע"ב], לא דוד היה ראוי לאותו מעשה ולא ישראל היו ראוים לאותו מעשה אלא כדי ליתן פתח לבעלי תשובה שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטא צבור אומרים לו כלך אצל צבור, זהו לשון המאמר, ובאורו אצלי שכמו שמדרכי השם למפליגים במרי למנוע הבחירה מהם שלא להספיק בידם לעשות תשובה כמו שיתבאר, כן ראוי להיות מדרכיו ית' למפליגים בחסידות למנוע בחירת הרע מהם מדרך הגמול גם כן, אלא שהניח זה לבחירתם ללמוד ממנה זאת הפנה, ובשם אחד מגדולי החכמים שמעתי בביאורה, לא דוד היה ראוי שיתפרסם עליו עון אשת איש ושיגלהו הכתוב על זה, אבל היה ראוי שיעלם עונו ויתכסה חטאו, לא שיכתב בספר, כי המכתב הוא הפרסום הגדול המפורסם לדורות, וכן לא היו ישראל ראויים לפרסמם בעון העגל, אלא כדי ליתן פתח לבעלי תשובה שלא יתיאשו ממנה לרוב פשעיהם לכל חטאתם, ויתבאר זה גם כן ממה שדרשו [פסיקתא דר"כ פסקא כ"ה] בפסוק זה [הושע י"ד] שובה ישראל עד יי אליך, אמר לו הב"ה לנביא צא ואמור להם לישראל עשו תשובה, אמרו לו היאך תשובתנו מתקבלת לא הכעסנוהו על כל אותם הרים שעבדנו עליהם ע"ז, הה"ד [ירמיה ג'] נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו, היתה כונתם באמרם נשכבה בבשתנו על דעת בעל הדרש, כלומר נעמוד ברשענו ונחזיק במרדנו כי תשובתנו לא תצילנו אחר שהפלגנו כל כך במרד, אמר להם לא כתבתי בתורה [עי' ויקרא כ'] ונתתי את פני באיש ההוא, שמא עשיתי להם כך, מעיד אני עליכם [עי' יחזקאל י"ח] כי לא אחפץ במות רשע נאם יי כי אם בשוב רשע מרשעתו וחיה, הה"ד [תהלים כ"ה] טוב וישר יי על כן יורה חטאים בדרך, ומפני זה סמך לזה הפסוק, ר"ל אחר שאמר נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליי אלינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול יי אלינו, ואמר אחר זה [ירמיה ד'] אם תשוב ישראל אלי תשוב ואם תסור שקוציך מפני לא תנוד, כלומר לא תחזיק בזאת הכונה כי אע"פ שהפלגת במרי אם תשוב אלי תשוב, ר"ל תנוח, ומלת תשוב השניה לשון נגזר מן [ישעיה ל'] בשובה ונחת תושעון, ר"ל שלא יגלו מארצכם אם ישובו וינוחו שמה, וכן אמרו לא תנוד, שלא יגלו מארצם, ויונתן תרגם מלת תשוב השניה ענין קבלת תשובה, אם תתוב ישראל לפולחני אמר יי תתקבל תשובתך, והודיעם שתקובל התשובה ואם הפליגו במרד, ואל זה גם כן כונו ז"ל באמרם במדרש רות [רות רבה ה' ו'], ויאמר יי אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים [דה"ב ל"ג], מה עשו לו וג' עד היה צווח ואומר צלם פלן שזבן צלם פלן שזבן כיון שראה שלא הועילו כלום אמר זכור הייתי שאבא מקרא אותי [דברים ד'] בצר לך ומצאוך וגו' אנא צוח ליה, באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו לו כל חלונות של מעלה ואמרו לפניו רבונו של עולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה, אמר להם אם אין אני מקבלו הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה, וכן אמרו ז"ל אין הפרגוד ננעל בפני התשובה, וכן אמרו ז"ל, [פסיקתא דר"כ ריש פסקא דשובה] מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים [תהלים ס"ה], מה ים לעולם פתוח אף שערי תשובה לעולם פתוחין.
וזה הטעם כתבו מפרשי מקראות על היות נבואת יונה בן אמתי נכללת בכלל שאר הנבואות, שכבר באה השאלה בזה איך נכתבה נבואתו בספרי הקדש, אחר שכל הנבואה ההיא על בני ננוה אשר לא מבני ישראל המה, ואין בנבואתו זכר כלל לישראל, ואין בכל הנבואות זולתה כמוה, והמפרשים פרשו זה הענין בהרבה דרכים, הראשון שנכתבה להיות לישראל למשמרת לקחת מהם מוסר שהם עם נכרי אשר לא ידעו את יי ולא חלק להם בבינה היו קרובים לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם שבו בכל נפשם על ידי תוכחת נביאי ישראל, ראוי מזה שתרבה קנאת איש ישראל עליהם ויעוררם זה התעוררות רב, שהיו ביניהם נביאים וחכמים מיסרים ומוכיחים תמיד ומודיעים לעד הדרך ילכו בה ולא בשו ממעשיהם ולא נכלמו מעונותיהם לשוב מהם, ובא זה כענין נבואת ירמיהו בענין בני יונדב בן רכב שלא רצו לשתות יין ואמר הנביא לישראל [ירמיה ל"ה] ולא תקחו מוסר הוקם דברי יונדב בן רכב אשר צוה את בניו לאמר לא תשתו יין ואנכי שלחתי לכם נביאים השכם ושלוח ולא שמעתם בקולי, הנה שהיה מדרכי הנבואה להראות לעם דברים ודרכים יתבוננו מהם ונשאו מהם קל וחומר בעצמם לשוב מדרכם הרעה, ובתלמוד בבא בתרא פרק ראשון [ט"ו ע"ב] נחשבו על דעת אחד מן החכמים נביאים שנתנבאו להם לאומות העולם וחשב בהם קצתם שהיו ישראלים וחשב מהם שבעה, והקשה אטו כולהו נביאים מי לא איתנבו לאומות העולם, ותרץ התם עקר נבואתיהו לישראל הכא עקר נבואתיהו לאמות העולם, ולא חשב ביניהם יונה אע"פ שעקר נבואתו לאומות העולם, להורות שעקר הכונה הוא לתועלת העם הנבחר להדריכם בדרך ישרה וליסר את נפשם להבוש בראותם הכנעות עם נכרי לפניו ית'.
והדרך השני, להודיע המופת והפלא שעשה השם לנביא, והדרך השלישי, והוא מה שגלגל אותנו על זה, הוא להורות שהשם ית' חומל על בעלי תשובה ואם הם בתכלית הרשע, כמו שהיו אנשי ננוה שהפליגו במרד עד שנתחייבו כלייה כמו שבא דבר השם עליהם [יונה א'], כי עלתה רעתם לפני, וכמו שבאה עליה [שם ג'] עוד ארבעים יום וננוה נהפכת, ואע"פ כן הועילה להם התשובה המעולה, כמו שהעיד בספור [שם] וינחם אלים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, ואעפ"י שהנראה מן הספור היתה הגזרה נגזרת להיותה נהפכת והצילה אותה התשובה, כמו שאמרנו במה שאמר הנביא [ירמיה י"ח] רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וג' ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, וכן דרך כל הנבואות הבאות דרך תוכחת ומיעדת רע הכל בתנאי אם לא ישובו, וזה סבת הודעת הנביא לעם את הגזרה והוכיחו אותם להדיעם שתשובתם הצילם.
ואחר שבארנו זאת הכונה באור מספיק עלינו לבאר ענין אמרו ע"ה [שם ב'] אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית וג', שהנראה מזה הוא שאין כפרה בתשובה, וזה הענין כבר פרשוהו מפרשי המקראות, והוא שישראל בזמן ההוא היו בתכלית המרד, ויש מן העונות החמורים שאין תכלית כפרתם בתשובה לבד, ר"ל שיהיו בעליה נקיים מענשי העולם הזה, שכבר נגזרו עליהם לגמרי עד שיגיעם איזה ענש בעולם הזה, והוא שאמרו ז"ל [יומא פ"ו ע"א] על קצת עונות שהיסורין ממרקין העון אחר התשובה, ואמר שאפילו ישובו בני אותו הדור בתשובה לא תועילם התשובה לגמרי שלא ישיגם איזה ענש מן העונות החמורים והגדולים, והשגת הענש ההוא הוא משל על אמרו היות העון נכתם לפניו, כמו שבאר במחילה הגמורה היות העון נמחה, אמר [ישעיה מ"ד] מחיתי כעב פשעיך, אבל מכל מקום היתה תשובתם מועלת להם, אלו חננם השם בה, לבלתי ישיגם הענש הראוי להם, ולא היה נותשם מעל אדמתם מגרשם מנחלתם ולזרותם בארצות, והיו מקבלים איזה ענש בארצותם למרוק הפלגת מה שהמרו, ומכל מקום התשובה היא עקר הכפרה וסבת הקל מעליהם הענש הגדול על דרך מה שאמרנו באמרו [הושע י"ג] כי עת לא יעמוד במשבר בנים, וזה גם כן ממה שצריך לכל בעל דת באמונתו שלא יהרהר במדות השם בבא עדיו ענש אחר חשבו ששב אל יי בכל לבו, והוא המכון גם כן באמרו [עמוס ה'] שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט וג', הנה שעם שנאתם הרע ואהבתם הטוב שם להם חנינתם בספק כמו שאמרו ז"ל [חגיגה ד' ע"ב] ר' יוסי כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר כולי האי ועדין אולי, וזה גם כן מצד שגדלו במרי ונגזרו עליהם גזרות קשות גלות וחרב ודבר רעב ושבי כמו שהתבאר במקראות, ועם דעת הנביא גודל מרי האומה ואת כל אשר נגזר עליה לא סר מהיותו מוכיח ומזהיר ומתרה אותם לשוב מדרכם הרעה אולי יחנן להקל הגזרות עד שלא ישאר אלא עונש מעט, ומפני זה אמר לשון אולי כי לפי ענין המרי אפשר שיקל העונש הרבה ואפשר שלא יקל כל כך, ועל זה אמר אולי יחונן וגו', וזה אצלי [ירמיה ב'] מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה גם את הרעות וג', כלומר מה תיטיבי וג', ותחשבי היות נקיה מכל ענש, כאמרו סמוך לזה [שם] ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני וגו', ואיך תחשבי זה עם הפלגת רוע מעשיך, והנה גם את הרעות, ר"ל הנפשות המוטבעות ברוע המעשים את עלית על כלנה עד שהם, ר"ל כל הפושעים והרשעים ילמדו ממך, ר"ל שלא ידעו ולא השיגו בעניניך כי אינם יודעים לעשות רע בערך אל מעשיך, ועם היות פשעך ומרדך על כל שאר החוטאים מתגבר איך תחשבי להיות נקיה מכל ענש כלל, כאמרו למטה מזה דרך תמה [ירמיה ג'] ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם יי, וזה גם כן רצה באמרו [שם ה'] שמנו עשתו גם עברו דברי רע וג', העל אלה לא אפקד וג', אמר שהם שמנו, מלשון [דברים ל"ב] וישמן ישורון ויבעט, וכן עשתו מענין עובי ושומן, ורצה בו שהרבו נכסים בגזל וחמס, כאמרו על זה [ירמיה ה'] ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו, ואמרו גם עברו דברי רע, רצה בו שהם הפליגו כל כך במרדים ובפשעים ובדברים אשר זדו עליהם עד שהתגבר רוע ענינם על מה שאפשר לספר על איש רע ובליעל, ומפני זה אמר העל אלה לא אפקד נאם יי, וכונת כל אלו הענינים שראוי למפליג במרד שיהיה נותן אל לבו להיות נענש בעולם הזה לרוב חטאיו גם עם התשובה אלא שהתשובה תמעיט הענש ההוא הנגזר ותקל בו, ועל זה אומר [עמוס ה'] אולי יחונן וג', והוא הכונה באמרו [צפניה ב'] בקשו צדק בקשה ענוה אולי תסתרו ביום אף יי אבל לא תלה בשום ספק היות התשובה מכפרת העונות, ואם רבו הפשעים, להשמרו מתכלית הענש הנגזר ומהמחות שמו מספר החיים הנצחיים, והוא אמרו במקום אחר [ירמיה ד'] כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי, לא שם להם ספק ותליה כלל בתשועה אחר התשובה, ומלת התשועה, מלה משותפת אם לתשועת עולמים אם להמנע מתכלית הענש הנגזר בעולם הזה אע"פ שיענשו במקצת כמו שבארנו, ורבותינו ע"ה [ר"ה י"ח ע"א] הבינו ענין פסוק זה כבסי מרעה, לבטול העונש לגמרי, והקשו ממנו למאמר הקודם, ר"ל אם תכבסי בנתר וגו', והיוצא מדבריהם לפי מה שנראה לפרש בהגדה ההיא הוא גם כן מסכים למה שבארנו, כי התשובה להפלגת המרי ולכובד העונות עד שהענש מחויב לבא עליו לא תועיל להעביר הענש מכל וכל, אבל בקצת חטאים תעבירהו ותדיחהו מקצוף עליו ומגעור בו כלל, כאמרם [יומא פ"ו ע"א] בקצת עונות לא זזו משם עד שמוחלין לו, ובקצתם אמרו תשובה תולה ויסורין ממרקים כמו שבארנו, והוא הדמיון בגזר דין שיש עמו שבועה ובגזר דין שאין עמו שבועה, כי השבועה משל לדבר קיים אי אפשר השתנותו.
אך לפי מה שפרשנו בפשוטי המקראות היתה כונתו בענין כבסי מרעה לבך וגו', שאלו היו מתעוררים לתשובה היו מקבלים ענש בארצם ולא ישיגם תכלית העונש, ר"ל הגלות, ועל זה אמר גם כן [ירמיה ו'] הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לא נושבה, שזה אמנם הוראה על גלותם אם לא ישובו, כמו שארע להם כן בסוף ענינם שהם לא שבו והגיע אליהם מה שנגזר עליהם וגלו מארצם, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם גם שם יד יי תנחם בתשובתם, ר"ל שתועילם להקל צרות הגלות מעליהם ואם אפשר שלא תועילם לצאת ממנו עד הזמן הנגזר בו אחר שהוא הענש המיוחד להם לקבלו על השתקעם במעשיהם, שזה אמנם, ר"ל בא הגאלה על יד התשובה קודם הקץ או בואה בעת הקץ בלתי התשובה אם העדרה בלתי שתיהם הוא ממה שחלקו בו בעלי הדרש [סנהדרין צ"ד ע"ב], אין זה מקומן, אבל מכל מקום תועיל התשובה תוך ימי הגלות להמעיט עונש הגלות, ר"ל להקל הצרות מעליהם ולהעמידם שלוים ושקטים, ובעת הוסיפם פשע בתוך הגלות יהיה הענש גם כן להכביד הצרות ולתכוף עליהם הרדיפות, כמו שנראה בגלות מצרים, שאחר שהשם יעד זמן ארבע מאות שנה, לא נתבטל לזכות השבטים, ואם היו צדיקים וחסידים עם חכם ודור טהור, אבל שהיה עמדם שם בכבוד ושררה כענין יוסף ואחיו, וכאשר מת הדור ההוא וקמו אחריהם אנשים חטאים שבו מאחרי יי לעבוד ולהאמין האמונות הרעות הקדומות ונדבקו באלהי נכר, כמו שאמר יהושע לבני דורו [יהושע כ"ד], יראו את יי ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים, ואמנם עבודת עבר הנהר רמז בו לאבות אברהם אבינו, כאמור [שם] בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וגו' ויעבדו אלים אחרים, ואמנם עבודת מצרים רמז בה על הדורות אשר אחר השבטים ואז בחטאם הוכבד עול הצרות עליהם כבדות רב כמו שתראהו מספור השעבוד והפרק ההוא, וכאשר נשלמו ימי הקץ יצאו משם עם התשובה, כמו שאמר [שמות ב'] ותעל (שעותם) [שועתם] וג' וכמו שבארנו, ועם התבאר זאת הכונה מן המקראות, ר"ל שאין התשובה מבטלת ענשי העולם הזה מכל וכל זולתי בקצת חטאים כמו שכתבנו, יתבאר גם כן בדבריהם אמרו ז"ל [ויק"ר י' ה'] תשובה עושה מחצה ממי את למד מקין שנגזרה עליו גזרה קשה וכיון שעשה תשובה נמנעה ממנו חציה של גזרה הה"ד [בראשית ד'] ויצא קין מלפני יי וישב בארץ נד, נע ונד אין כתיב כאן אלא בארץ נוד, וזה אמנם דמיון על הקל העונש, והוא מה שנאמר שם דרך צחות כיון שיצא קין פגע בו אדם הראשון אמר לו היאך נחתם גזר דינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, וענין הפשרה הוא כונת מה שכתבנו, ר"ל להקל הענש לא לבטלו לגמרי, ושם אמר גם כן ר' פלני אומר תשובה עושה הכל, ושני המאמרים אמת והם על הדרך שבארנו, וזו היא אצלי כונת דוד באמרו [תהלים ל"ב], על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, והוא דמיון על תקף הצרות, אע"פ שאפשר שישיגהו קצת ענש.
נמצא היוצא מכל דברינו בזה הפרק שאין להתיאש מן התשובה בשום צד ושאל יסופק החוטא בתועלת התשובה אם להתבטל הענש כלו אם להקל מעליו, אף כי תועלנו תועלת בלתי מסופקת על מה שראוי להשתדל בו יותר והוא ענין החיים הנצחיים, שבתשובתו ינצל מן הענש הידוע, ויזכה בו לאור באור החיים, שזה ממה שלא יפול בו ספק או חלוקה, אע"פ שנפלה החלוקה בבטול הענש בעולם הזה, וכן הורה דוד ע"ה היות תשובתו מצילתו מכל ענש בעולם הבא באמרו [תהלים ט"ז], כי לא תעזוב נפשי לשאול ולא תתן חסידיך לראות שחת, ומפני זה אמרו ז"ל [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א] תשב אנוש עד דכא [שם צ'], עד דכדוכה של
נפש, ר"ל שאפילו בעת המיתה תקובל תשובתו, ואמרו
ז"ל [קידושין מ' ע"ב] אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשעו, ורשע גמור אמנם יובן בו תכלית המרד והבטיחו שלא יזכור לו שום רשעו כלל, ואע"פ שבקצת עונות אמרו [אבות פ"ה מי"ח] אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ומכל מקום לא אמר שאין להם כפרה בתשובה, אבל אמר אין מספיקין ורצה בו שיגיעם הענש על העברות שלא להספיק להם להתעורר לבם לתשובה כמו שיתבאר זה בע"ה, אבל דבר פשוט לכל מי שחננו השם דעת והתעוררו לשוב בכל לבבם שהתשובה תועיל להם להציל ממות נפשם ולחיותם, והוא מה שכתב הגאון פאסי ז"ל בהלכותיו, קימא לן דהני כולהו, ר"ל כל אותן הכתות שנזכרו עונשיהם לעולם הבא מהם בענש מצפצפים ועולים ומהם בענש שנים עשר חדש ומהם בענש דורי דורות כולהו כשמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה אין מזכירין לו שום עון אלא הקב"ה מוחל לו וכו' וכמו שאמר הנביא [יחזקאל ל"ג] ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, והוא יכוין אל חיי העולם הבא, ר"ל חיי הנפש ומיתתה, כאמרו [שם י"ח] הנפש החוטאת היא תמות, ואמר [שם] ובשוב רשע מרשעתו וג' הוא את נפשו יחיה, וכמו שכתב רבינו סעדיה, ומפני זה לא הזכיר בזאת הפרשה פרטי ברכות וקללות רק החיים והמות, אלא שחלקו על זה הפירוש קצת מפרשים, ופרשו בענין מות וחיים מלות מושאלות לברכות וקללות על דרך הקצור, ואמנם הכל נמשך לדעתם לענשי העולם הזה, מסכים גם כן למה שכתבנו, ופרשו גם כן במות המת, כמו במות רשע, וקראו מת על שם סופו, כמו [דברים י"ז] יומת המת, ואמנם על דעת רבינו סעדיה, ר"ל שיהיו כל עניני הפרשה מפורשים על עניני העולם הבא, נראה לי לפרש באמרו במות המת, ר"ל המות הנצחי, שהיא המיתה השניה והיא מיתת המת, ואמר שאינו חפץ בה, אבל כל זמן שישוב בכל לבו אליו יד רחמיו פשוטה לקבלו ולתת לו חלק ונחלה בחי העולם בקרב אחיו, והוא שאמר מיעד על זה [יחזקאל י"ח] שובו השיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל כי לא אחפוץ במות המת נאם יי אלים השיבו וחיו.
